זמן קריאה: 3 דקות

ב-21 בינואר 2015 נסגר באופן סופי הדף הפופולארי "סטטוסים מצייצים" על ידי צוות המדיניות הגלובלי של פייסבוק בשל הפרה חוזרת ונשנית של מדיניות האתר. טענת פייסבוק הייתה כי הדף ניסה להטעות את 720 אלף אוהדיו, וכי על כך אין הרשת יכולה לעבור לסדר היום. הסיבה בפועל לסגירת העמוד הייתה שמפעיליו נהגו למכור ולקדם סטטוסים בתשלום ישירות אל גורמים מסחריים, זאת תוך עקיפת מערכת הפרסום של הרשת, וללא גילוי נאות לגולשים כי מדובר בתוכן פרסומי.

בעקבות הסרת דף "סטטוסים מצייצים", הגיע גל חשיפות בו הופנתה אצבע מאשימה אל גורמים שונים נוספים, שנהגו לכאורה למכור סטטוסים תמימים לכאורה לגורמים מסחריים. בין החשיפות בלטה חשיפת אתר "המזבלה", שפירט את המחירון המקובל באתר ynet לנושא תוכן שיווקי סמוי, ואף העביר מכתב המתעד (לטענת האתר) מעל ל-596 מקרים של ‘הפרות גסות’ של הוראות פייסבוק בדף הרשמי של הפורטל. בנוסף הועברה על ידי המזבלה מצגת בנושא זה להנהלת פייסבוק בישראל. המזבלה אף יצר מחירון המאגד דפי תוכן בגדלים שונים, ואת המחיר אותו הם גובים עבור פרסום סטטוס שיווקי סמוי.

העניין הגדול בנושא גרר עמו גל של הסרות תכנים שיווקיים מדפי הפייסבוק של גופי מדיה שונים, עד כדי הסרה של דפים שלמים שיועדו בלעדית לתכנים שיווקיים.

האחרונה להיפגע מן הגל היא טל נברו, שעל פי הדיווחים גבתה סכום של 3,750 ש"ח עבור כל פוסט מסחרי ש"ישולב באופן טבעי בפעילותה השוטפת" בדף הפרטי שלה, אחריהם עוקבים כ-20,000 גולשים.

אז איפה בעצם הבעיה?

למרות ההתלהמות ברשת לאור הגילויים השונים אודות תוכן מסחרי סמוי, אולי כדאי לשים את הנושא בפרופורציה. כדאי לזכור כי כבר כיום חלק גדול מגופי המדיה בעולם נוהג לפרסם תוכן מסחרי סמוי ללא גילוי נאות אודות הגוף המסחרי העומד מאחוריו. כיום ניתן לרכוש תוכן מסחרי גם בטלוויזיה, גם ברדיו, גם בעיתונות וכמובן גם באתרי אינטרנט של גופי מדיה גדולים וקטנים כאחד.
גם פרזנטורים מסחריים לא חסרים, ואנשי תקשורת שונים מוכרים את שמם ואת המוניטין שלהם בכדי לקדם גופים מסחריים שונים בכל ערוצי המדיה. האם ג. יפית איננה ממליצה על מוצרים מסחריים ומוכרת מדיה לחברות שמאחוריהם? האם ארז טל לא ממליץ להשתמש בשירותי בנק מסויים? האם רני רהב לא יוצא אל התקשורת בכדי להגן על האינטרסים של לקוחותיו? האם חסרים מומחי תקשורת המתראיינים בשם המעסיקים שלהם?

התוכן המסחרי מקיף אותנו מכל עבר, ולהיטפל דווקא אל התוכן המסחרי המופיע בפייסבוק מחמיץ ומקטין את כל הנושא.

אולי הבעיה לא רק אצל הפרזנטורים?

אלי כדאי גם להפנות מבט בוחן וביקורתי אל פייסבוק. מדובר בחברה ציבורית מסחרית בשווי של מעל 215 מיליארד דולר. השווי העצום של פייסבוק נובע ממודל הפרסום של פייסבוק, המתבסס על כך שהמשתמשים שלה יוצרים תכנים ללא תשלום, ופייסבוק זוכה בכל ההכנסות הנובעות מתכנים אלו מבלי לשתף את רוב יוצרי התוכן אפילו בשבריר האחוז מן הרווחים שנבעו מפעילותם. אולי כדאי לפייסבוק ללמוד מן היריב המושבע שלה, מנוע החיפוש גוגל, שבנה מודל חלוקת רווחים עם בעלי האתרים המייצרים תוכן, דבר המעודד את בעלי האתרים ליצור תכנים חדשים ואיכותיים להנאת הגולשים.
יתכן כי מודל בו פייסבוק חולקת את רווחיה עם המשתמשים שתרמו ליצירת רווחים אלה היה מונע את הצורך של המשתמשים לנסות ולמצוא דרכים לעקוף את מערכת הפרסום של פייסבוק בכדי להפוך את פעילותם ברשת למקור פרנסה התואם את הזמן הרב אותו הם השקיעו.

בנוסף כדאי לומר גם מילה על נושא חוסר השקיפות של ההליך שהביא לסגירת הדף של "סטטוסים מצייצים". כמו במקרה של גוגל, גם כאן יש מקרה בו חברה מסחרית, שהיא למעשה גם מונופול בתחומה, מהווה גם את הסמכות המחוקקת, גם את הסמכות האוכפת, גם את הסמכות השופטת, וגם את הסמכות החוננת. במצבים מסוג זה, ראוי שתהיה שקיפות יתר מצד אותו גורם אודות התהליך שהביא להחלטה המשפיעה בצורה כל-כך קיצונית על בעליו של הדף.